החסידים בבית יוסף

מאתיים שנה אחרי פטירת מרן, טיפס אל הגבעה של צפת עולה רגל מסוג חדש. בשנת ה׳תקל״ז (1777) עשתה קבוצה של כשלוש מאות חסידים — תלמידי המגיד ממזריטש, בהנהגת רבי מנחם מנדל מוויטבסק, רבי אברהם מקאליסק ורבי ישראל מפולוצק — את הדרך הארוכה ממזרח אירופה והתיישבה בעיר. הייתה זו העלייה המאורגנת הראשונה של תנועת החסידות.

הם היו אשכנזים, מתפללים בדרך החסידית החדשה, וצפת עדיין הייתה הרוסה מרעידת האדמה של ה׳תקי״ט. לא היה להם מקום משלהם להתפלל בו. באיגרת שכתב בשנה שלאחר מכן דיווח רבי ישראל מפולוצק שהחסידים “מתפללין בבית יוסף” — בית הכנסת של מרן — עד שתושלם בניית בית הכנסת שלהם. בית כנסת זה, בשולי העיר הישנה היכן שהאר״י קיבל פעם את השבת, הוא הידוע היום כבית הכנסת האר״י האשכנזי.

כך היה בית מדרשו של הפוסק הספרדי הגדול, לזמן מה, ביתה הראשון של החסידות בארץ ישראל — עוד שכבה בסיפור הארוך של הכתלים האלה.