תולדות חייו של מרן

רבי יוסף בן אפרים קארו ידוע לדורות בשם מרן, או פשוט המחבר. הוא נולד בצל גירוש ספרד ונקבר בהרי הגליל; הוא נתן לעם ישראל את ספר ההלכה הנפוץ ביותר בכל הדורות — ובד בבד חי, בצנעה, את אחד מחיי הרוח המופלאים שתועדו בתולדות ישראל.

בן הגירוש (ה׳רמ״ח–ה׳רנ״ז)

יוסף קארו נולד בשנת ה׳רמ״ח (1488) בטולדו שבממלכת קסטיליה (יש אומרים בפורטוגל). בן ארבע היה כשגזירת הגירוש של 1492 גירשה את היהודים מספרד. משפחתו עברה לפורטוגל, ושם נתקלה בשמד ובגירוש של 1497. הם נמלטו, ואחרי נדודים — יש המזכירים שהייה במרוקו — הגיעו לאימפריה העות׳מאנית, שפתחה את שעריה לפני המגורשים.

הטראומה של אותו דור עיצבה את מפעל חייו. קהילות שלמות נעקרו, וכל קהילה גולה הביאה עמה את מנהגיה ואת פסקי רבותיה. קארו הקדיש חמישים שנה לאיסוף המורשת המפוזרת הזאת אל סדר אחד.

ניקופול ואדריאנופול: הלמדן הצעיר

המשפחה התיישבה בניקופול שעל הדנובה, בבולגריה של היום. רבו הראשון היה אביו, רבי אפרים, תלמיד חכם מובהק. לאחר פטירת אביו גדל אצל דודו, רבי יצחק קארו, בעל הפירוש על התורה תולדות יצחק. בסביבות ה׳ר״פ–ה׳רפ״ב עבר לאדריאנופול (אדירנה), עמד בראש ישיבה, ובערך בשנת ה׳רפ״ב החל במפעל חייו: פירוש מקיף על ספר ארבעה טורים לרבי יעקב בן אשר. עשרים שנה עמל עליו.

הוא נשא לאישה את בת רבי יצחק סבע, ולאחר פטירתה את בת רבי חיים אלבלג — שניהם תלמידי חכמים ידועים. צער פקד אותו: לפי המסורת, אשתו הראשונה וילדיהם נפטרו במגפה.

שאלוניקי, המגיד והקריאה לעלות לארץ

בראשית שנות הש׳ ישב קארו בשאלוניקי, המרכז הספרדי הגדול של הבלקן העות׳מאני, בחוגו של המקובל רבי יוסף טאיטאצק. שם נקשר בקשר של חיים עם תלמיד חכם ומשורר צעיר ממנו, רבי שלמה הלוי אלקבץ — לימים מחבר לכה דודי.

בשנים אלה החל קארו לזכות למגיד, מורה שמימי שדיבר מתוך פיו והזדהה עם המשנה. בליל שבועות שאלקבץ תיאר באיגרת אל החברים בשאלוניקי — האיגרת שנדפסה לימים כהקדמה למגיד מישרים — שמעו החברים את הקול מאיץ בהם, בשני לילות ושוב בשבת שלאחר מכן, לעלות לארץ ישראל. הם קיבלו על עצמם בברית לעשות זאת, ואלקבץ הפציר בחוג שאלוניקי ללכת בעקבותיהם. (ראו הקול בליל שבועות.)

באותן שנים פגש קארו גם את שלמה מולכו, האנוס לשעבר רב־הקסם, שהועלה על המוקד בשנת ה׳רצ״ב (1532). המגיד הבטיח לקארו שגם הוא יזכה למות על קידוש השם — הבטחה שלא התקיימה, כפי שמספר הסיפור הבטחת האש.

צפת: עיר של חכמים (בערך ה׳רצ״ו)

דרך איסטנבול ומצרים הגיע קארו לצפת בסביבות ה׳רצ״ו (1536). העיירה הגלילית הקטנה הפכה, בתוך דור אחד מן הגירוש, למוקד משיכה למגורשים: מרכז של אריגת צמר ומסחר, ושל תורה וקבלה שאין כמותם בעולם.

שם הצטרף לבית דינו של מהר״י בירב, שבשנת ה׳רצ״ח (1538) ניסה לחדש את הסמיכה — הסמיכה הקדומה שפסקה לפני יותר מאלף שנה — כצעד לקראת חידוש הסנהדרין. קארו היה בין ארבעת החכמים הראשונים שהוסמכו. התוכנית נתקלה בהתנגדות עזה של רבי לוי אבן חביב (הרלב״ח) בירושלים, ומהר״י בירב עזב את הארץ. לימים סמך קארו את תלמידו, רבי משה אלשיך, וזה סמך את רבי חיים ויטאל; אחר כך נדמה השרשרת. (ראו הסמיכה בצפת.)

רבה של צפת ושל העולם היהודי

לאחר פטירת מהר״י בירב נחשב קארו לממשיכו, ויחד עם רבי משה מטראני (המבי״ט) עמד בראש בית הדין של צפת — שהיה אז בית הדין המרכזי של העולם היהודי כולו. שאלות הגיעו אליו מכל קצות הגולה: כאשר חברי קהילת קרפנטרס שבצרפת חשו שקופחו בעניין מסים, די היה במכתב ממנו כדי להשיב להם את זכויותיהם. שמו עומד בראש תקנות ציבור, וגדולי חכמי מצרים, ובהם הרדב״ז, באו לבקרו.

בבית מדרשו לימד ישיבה גדולה. נוסע תימני, זכריה אלצ׳אהרי, שהגיע בשבת אחת בסביבות ה׳שכ״ז (1567), מנה כמאתיים תלמידים יושבים על הספסלים לפניו. (ראו מאתיים על הספסלים.)

את הבית יוסף סיים בשנת ה׳ש״ב (1542) והמשיך ללטשו שנים; הוא נדפס בוונציה ובסביוניטה בין ה׳ש״י לה׳שי״ט. בזמן מגפה ישב זמן מה בכפר ביריה הסמוך, ושם, בשנת ה׳שט״ו (1555), השלים את השולחן ערוך, הקיצור המעשי שנבנה ממנו, שנדפס בוונציה בשנת ה׳שכ״ה (1565). בשנותיו האחרונות ראה את פירושו לרמב״ם, כסף משנה, יוצא לדפוס.

משפחה ושנים אחרונות

בזקנתו נשא אישה שלישית, בת לאחד מחכמי ירושלים, ונולד לו בן, יהודה. בנו הבכור שלמה, שנולד בשנת ה׳שט״ו כשהשולחן ערוך הושלם, נשא — כך מספרת המסורת — את בתו של האר״י הקדוש, רבי יצחק לוריא, שהגיע לצפת בשנת ה׳ש״ל (1570). (ראו הארי והמרן.)

רבי יוסף קארו נפטר בצפת ביום י״ג בניסן ה׳של״ה (24 במרץ 1575), כבן שמונים ושבע. האבל על פטירתו, כך סופר, הכה גלים בכל העולם היהודי; נשתמרו הספדים וקינות עליו. הוא נקבר בבית העלמין העתיק של צפת, וקברו פוקדים אותו עד היום, ובמיוחד ביום ההילולא, יומיים לפני פסח.

ציוני דרך

• ה׳רמ״ח · 1488 נולד בטולדו (יש אומרים בפורטוגל).
• ה׳רנ״ב · 1492 גירוש ספרד; המשפחה עוברת לפורטוגל.
• ה׳רנ״ז · 1497 השמד בפורטוגל; המשפחה נמלטת לאימפריה העות׳מאנית ומתיישבת בניקופול.
• בערך ה׳ר״פ–ה׳רפ״ב עובר לאדריאנופול; מתחיל בכתיבת הבית יוסף.
• ראשית שנות הש׳ שאלוניקי; הקשר עם רבי שלמה אלקבץ; ליל שבועות של המגיד.
• בערך ה׳רצ״ו · 1536 מתיישב בצפת.
• ה׳רצ״ח · 1538 נסמך בידי מהר״י בירב בחידוש הסמיכה.
• ה׳ש״ב · 1542 משלים את הבית יוסף.
• ה׳ש״י–ה׳שי״ט הבית יוסף נדפס בוונציה ובסביוניטה.
• ה׳שט״ו · 1555 משלים את השולחן ערוך בביריה; נולד בנו שלמה.
• ה׳שכ״ה · 1565 השולחן ערוך נדפס בוונציה.
• בערך ה׳שכ״ז · 1567 זכריה אלצ׳אהרי מבקר בישיבתו.
• ה׳ש״ל · 1570 האר״י מגיע לצפת; לפי המסורת, שתי המשפחות מתחתנות.
• ה׳של״ד–ה׳של״ו הכסף משנה נדפס בוונציה.
• י״ג בניסן ה׳של״ה · 1575 נפטר בצפת.