הבטחת האש

בשנים שלפני עלייתו לארץ פגש רבי יוסף קארו אחת הדמויות המופלאות של הדור: שלמה מולכו. מולכו, שנולד נוצרי חדש בפורטוגל, חזר בגלוי ליהדות, הטיף לגאולה ברחבי ארצות העות׳מאנים ואיטליה, ואף ביקש להיפגש עם האפיפיור והקיסר. בשנת ה׳רצ״ב (1532) הועלה על המוקד במנטובה, ועד הסוף סירב לכפור באמונתו.

המגיד דיבר אל קארו על מולכו, והבטיח לו הבטחה: שגם הוא יזכה לקדש את השם ברבים, להיעלות כעולה על המזבח, בארץ ישראל. היומן חוזר להבטחה יותר מפעם אחת.

היא לא התקיימה. רבי יוסף קארו חי כשמונים ושבע שנה ונפטר בשלווה בצפת, מכובד על העולם היהודי כולו. כל שאר ההבטחות הגדולות של המגיד התקיימו — הארץ, הספרים, האור שיתנו לכל ישראל. זו לא.

חוקרים התלבטו בכך, וכך גם אנשי מעלה. יש הרואים בכך תזכורת שאפילו ההשראה העליונה מדברת אל אדם בתוך זמנו וכיסופיו — ושדור הגירוש, שראה כל כך הרבה מקדשי השם, השתוקק לתת את עצמו כליל. אחרים אמרו שקארו אכן העלה את כל חייו, לא בשעה אחת של אש אלא בחמישים שנה של לימוד, לילות בלי שינה ועבודה; שספריו הם הקרבן שעל המזבח. היומן, בנאמנות, שמר את ההבטחה בכל זאת — וכך היא מסופרת כאן.