הכלי מניקופול

הדפסת חיבור בגודל הבית יוסף בוונציה של המאה השש־עשרה עלתה הון. רבי יוסף קארו היה תלמיד חכם, לא עשיר. איך, אם כן, הגיעו ספריו לדפוס? אנשי צפת — ואנשי קהילות רבות — משיבים בסיפור.

בניקופול שעל הדנובה, הם מספרים, ישב תלמיד חכם גדול ושמו רבי יוסף, שאהב את התורה מכל דבר ולא רצה להתפרנס מן הציבור. הייתה לו שותפות קטנה בחנות, אבל ליבו היה תמיד בבית המדרש, ולא פעם הגיע לחנות רק עם ערוב היום. לבסוף הציע שותפו לפרק את השותפות ושילם לו את חלקו.

אשתו אמרה לו שכסף המונח בבית אינו מכניס דבר; ילך לשוק ויקנה סחורה למכור ברווח. רבי יוסף יצא — אך רגליו נשאו אותו, כדרכן, לבית המדרש, ולמד עד הערב. בדרך הביתה, בשוק המתרוקן, הציע לו זר גבה קומה כלי גדול וכבד — כלי למזיגת יין לפי גרסה אחת, מכתש ברזל ישן לפי אחרת — בדיוק בסכום שבכיסו. רבי יוסף קנה אותו ונשא אותו הביתה.

אשתו הביטה בדבר הגדול והמכוער ונואשה: “מה נעשה בזה?” באותו לילה חלם רבי יוסף חלום. בחלום נאמר לו שהכלי אינו מה שהוא נראה: מתחת לשכבתו הכהה הוא עשוי זהב. ימכור אותו, ייקח את הכסף ויעלה לארץ ישראל, לעיר צפת.

בבוקר, בשעה שהיה בתפילה, קראה אשתו לצורף נאמן שיבדוק אותו. החלום היה אמת. רבי יוסף מכר את הכלי, והוא ואשתו עשו את דרכם לצפת. ויותר מכול, מסיים הסיפור, שמח שההון אפשר לו להדפיס את הספרים שהיו לבית יוסף ולשולחן ערוך.

זהו סיפור עם, המסופר בגרסאות שונות, ואינו תיעוד היסטורי. כמו סיפורים רבים כמותו, יש בו אמת משלו: שמי שלא הסיר את עיניו מן התורה — שמרו עליו מלמעלה.