פ״ז שנים

רבי יוסף קארו נפטר ביום י״ג בניסן ה׳של״ה (24 במרץ 1575), כבן שמונים ושבע. חכמי צפת, שראו משמעות בכל דבר, שמו לב שהמספר שמונים ושבע נכתב באותיות פ״ז — פז, הזהב המזוקק, המילה שבה משתמש ספר תהלים לדבר היקר מזהב עצמו. כך היו שנותיו: מזוקקות, טהורות ויקרות לכל ישראל.

עוד מספרת המסורת שביקש שלא לקברו במעלה בית העלמין העתיק, היכן שנחים גדולי צפת — האר״י והסובבים אותו — אלא למטה, בשיפולי הגבעה. מרן, שדברו היה הלכה לעולם היהודי כולו, בחר במותו את המקום הצנוע.

קברו פוקדים אותו כל השנה, ובמיוחד ביום ההילולא, י״ג בניסן — יומיים לפני פסח — כשבאים מכל הארץ להתפלל וללמוד בספריו לידו.