משהושלם הבית יוסף, זיקק קארו את הכרעותיו לספר קצר וברור בלי המשא ומתן והמקורות — ספר לשימוש יומיומי, שאותו קרא שולחן ערוך. הוא השלים אותו בשנת ה׳שט״ו בכפר ביריה הסמוך לצפת, שאליו יצא בזמן מגפה. הוא נדפס לראשונה בוונציה בשנת ה׳שכ״ה.
ארבעה חלקים
- אורח חיים — סדר היום, תפילה, שבת ומועדים.
- יורה דעה — כשרות, אבלות, צדקה, תלמוד תורה ושאר הלכות הצריכות הוראה.
- אבן העזר — נישואין וגירושין.
- חושן משפט — דיני ממונות, בתי דין ועדות.
מקיצור לספר ההלכה של כל ישראל
קארו כיוון את החיבור כמורה דרך; העולם היהודי עשה ממנו את ההלכה. בתחילה נתקל בהתנגדות — מצד מי שחששו שפסקים בלי מקורות יבואו במקום הלימוד, ומצד חכמי אשכנז, שהעירו שהוא הולך בעיקר אחר פוסקי ספרד. הגדול שבהם, הרמ״א מקרקוב, השיב לא בדחייה אלא בהשלמה: הגהותיו, המפה, רשמו את מנהג אשכנז בכל מקום שבו הוא שונה. משנדפסו יחד, היו השניים לספר ההלכה המשותף של העם כולו. סביבם צמחו הפירושים הנלמדים עד היום — הש״ך, הט״ז, המגן אברהם, המשנה ברורה, הכף החיים ורבים אחרים.
השפעתו
כמעט חמש מאות שנה אחר כך, השולחן ערוך הוא עדיין יסוד ההלכה המעשית בכל קהילה. ליהודי ספרד והמזרח פסקי קארו מקובלים כמחייבים — הוא מרן.
