"אנא המשנה הממללת בפומך"

האיש שכתב את ספר ההלכה המדויק ביותר בתולדות ישראל ניהל יומן סודי. בו רשם רבי יוסף קארו, במשך כחמישים שנה, את מה שנאמר לו מפי מורה שמימי שכינה מגיד. המגיד לא נגלה במראה. הוא דיבר מתוך פיו של קארו עצמו, והציג את עצמו שוב ושוב: “אנא המשנה הממללת בפומך”. התורה שבעל פה עצמה, כביכול, מצאה לה קול. מסופר שהיה בא אליו כשהיה חוזר על משניות בעל פה.

מורה תובעני

המגיד לא היה רך. הוא האיץ בקארו להתקדש בכל פרט בחייו: לישון מעט ככל האפשר, לאכול ולשתות רק כדי צורכו ובלי הנאה, לשמור כל מחשבה, ולא להניח לרגע לעבור בלי לימוד. הוא הוכיח אותו כשמעד — על סעודה כבדה מדי, על שינה יתרה, על רגע של היסח הדעת. לצד הדרישות לימד אותו סודות הקבלה: הספירות, נשמות בני האדם, הגלגול, טעמי המצוות.

ההבטחות

המגיד הבטיח לקארו הבטחות, והיומן רושם אותן. הוא הבטיח שיזכה לשבת בארץ ישראל — וזכה. הוא הבטיח שישלים את חיבורו הגדול, ושיאיר את עיני כל ישראל — והבית יוסף והשולחן ערוך עושים זאת כמעט חמש מאות שנה. הוא הבטיח לו עוד דבר אחד, שלא התקיים (ראו הבטחת האש).

מה הוא מגיד?

רבי חיים ויטאל, תלמיד האר״י, מבאר בספרו שערי קדושה שביקור של מגיד הוא אחת מדרגות רוח הקודש, הניתנת למי שמקדש את עצמו. קארו לא היה היחיד בדורו שזכה למגיד; אבל התיעוד שלו הוא העשיר שבידינו.

כמה נשאר בידינו

היומן נדפס רק במאה שלאחר מכן, בשם מגיד מישרים. החיד״א מעיד שמה שהגיע לדפוס הוא רק כחלק אחד מחמישים מכתב היד. השאר — כמו כל כך הרבה מאותו עולם — אבד.